Ktouboth
Daf 60b
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְכָֽתְבָה הָרִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ הַשְּׁנִייָה מוֹצִיאָה מִן הַלּוֹקֵחַ וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה וְחוֹזְרוֹת חָלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶן. וְכֵן בַעַל חוֹב וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב.
Traduction
Un individu qui a eu 2 femmes, a vendu sa terre (494)Cf ci-dessus, (9, 1); la 1re femme en date a assuré l’acheteur par écrit qu’elle ne réclamerait jamais le douaire par lui (puis les 2 femmes réclament pour leur douaire le terrain vendu); la 2e femme prendra alors le terrain des mains de l’acheteur, puis la 1re le prendra de la 2e, puis l’acheteur le reprendra de la 1re en vertu de l’écrit qu’elle lui a donné, puis la 2e le prendra de l’acheteur, et ainsi de suite (495)La possession définitive de ce terrain ne sera alors jamais assurée, jusqu’à ce que l’acheteur et les vendeuses fassent des conventions à l’amiable. Il en est de même s’il y a un créancier (et 2 acheteurs), ou une femme réclamant le douaire à son mari.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכתבה הראשונ' ללוקח. בבבלי מוקי לה כגון שקנו מידה דאי לאו הכי אינה יכולה לסלק נפש' בלשון הזה ופריך התם ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי ומשני כיון שמכר הבעל שדה זו לאיש אחר קודם לזה ולא רצתה האשה לחתום לו ולזה חתמה דאם איתא דנחת רוח עושה לבעלה היתה חותמת לראשון:
פשרה. בצוע לא כולו לזה ולא כולו לזה ולשון פושרין הוא לא חמים ולא קרים:
וכן ב''ח. ושני לקוחות כגון ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב''ח ללוקח שני דו''ד אין לי עמך ב''ח נוטל מיד הראשון שהרי אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות שחובו כנגד שניהם ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב''ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב''ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:
וכן אשה בעלת חוב. שהיה לה כתובתה על בעלה ומכר ב' שדות לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דו''ד אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח הראשון והוא מן השני והשני מן האשה והאשה מן הראשון וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים כול'. רִבִּי אֲבוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס לִשְׁטָר אֶחָד שֶׁיָּצָא עַל (הָאִשָּׁה) לְקוּחוֹת כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שְׁמוּאֵל. דִּשְׁמוּאֵל אָמַר שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי. לִשְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת. לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. לֹא בִשְׁתֵּי שְׁטָרוֹת דִּילְמָא בִשְׁטָר אֶחָד. וָכָא בִשְׁטָר אֶחָד אֲנָן קַייָמִין. 60b וְלָא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שְׁנֵי שָׂדוֹת וּבֵין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּצֶאוּ עַל שָׂדֶה אֶחָד. אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. הִנְהִיג רִבִּי בְּאַרְנוֹנָא וּבַגּוּלְגּוֹלֶת וּבַאֲנָפוֹרוֹת כְּהָדָא דְבֶן נַנָּס.
Traduction
R. Abouna dit au nom de Samuel: d’après l’avis de Ben-Nanos (que même la dernière devra prêter serment pour être payée) (491)De crainte qu'un créancier, arrivant le 1er et enlevant les biens à la précédente, il n'y ait plus de recours possible contre la dernière, un contrat de dette présenté en opposition à 3 acquéreurs (492)Si en cas de vente des champs à 3 personnes un créancier muni d'hypothèque veut s'y opposer, les acquéreurs ne peuvent pas arguer d'antériorité provoquera le partage à parts égales entre tous. Mais, dit R. aqiba devant R. Mena, n’est-ce pas contraire à l’avis de R. Samuel, qui a dit plus haut (§ 4), de la préférence qu’accordent les juges entre 2 contrats émis pour un champ: ''le tribunal a la faculté de l’attribuer à qui il voudra'', tandis qu’ici il prescrit le partage? -Non, répond R. Mena, ce n’est pas de 2 réclamations fondées sur un seul immeuble qu’il parle, mais peut-être d’une réclamation pour dette se rapportant à 2 immeubles (auquel cas il n’y a pas d’attribution douteuse); or, il s’agit ici de ce dernier cas, d’un contrat opposé à 2 biens. Mais n’a-t-il pas entendu l’avis émis par R. Aboun au nom de Samuel, qu’il n’y a pas de différence entre l’opposition de 2 contrats opposés à 2 terrains, et celle de 2 contrats opposés à un seul terrain, et qu’en tous cas le tribunal peut accorder la préférence à ce qu’il veut? C’est donc que Samuel professe un autre avis. – Rabbi a introduit l’usage d’adopter pour les contributions de guerre, eranon, pour les capitations et pour la renonciation (forcée) de biens, anafora, la règle de Ben-Nanos, que tous les acquéreurs partagent à parts égales (sans ordre de priorité).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כדברי בן ננס כו'. גירסת הספר ע''כ מוטעית היא וא''א להעמידה וכבר כתב הרמב''ן ז''ל בחידושיו ובספר המלחמות וז''ל ובירושלמי לא עבר עליו הקולמוס של מגיהי ספרים. ונראה דה''ג לשטר אחד שיצא על שלשה לקוחות כולהן חולקין בשוה וה''פ לדברי בן ננס דקאמר דאף האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה וקסבר האי ש''ס דטעמיה דבן ננס משום שמא יבא ב''ח מוקדם ויטרוף מזו שלפניה ושוב לא תוכל לחזור על האחרונה דס''ל ב''ח מאוחר מה שגבה גבה כדפרישית במתני' ומדאמרינן דב''ח מוקדם טורף מזו שלפניה ולא תוכל לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו מזו שלאחריה ש''מ דס''ל לבן ננס בשטר א' שיצא על שלשה לקוחות כגון שמכר שדותיו לשלשה בני אדם ובא ב''ח שיש לו שיעבוד על שדותיו של המוכר לטרוף אין כל א' יכול לדחות אותו ולומר אני מוקדם והנחתי לך מקום לגבות וכגון שלא נתפרש בשטרו איזו שדה אלא כתב לו שיעבוד סתם על אחת ושתים משדותיו והילכך יכול לטרוף מאיזה מהן שירצה א''נ שעשה לו אפותוקי על שדה של המוקדם והיינו דקאמר כולן חולקין בשוה כלומר שלאחר שטרף מהמוקדם חוזר הלוקח הראשון על שלאחריו וזה על שלאחריו עד שנמצאו כולן חולקין בשוה ומשלמין ביניהן להב''ח וזה דומה ממש לדין משנתינו לבן ננס והילכך האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה מטעמא דאמרן:
אמר ר' עקיבא. אמורא הוא ודוגמתו מצינו הרבה בהאי ש''ס:
לית הדא פליגא על ר' שמואל דאמר לעיל בשני שטרות על שדה אחת שכתב ומסר לראובן וחזר וכתב לשמעון ואין ידוע איזה מהן קודם דאמרינן שודא דדייני לאיזה מהן וכו' וקס''ד דה''ד לשטר א' היוצא על ב' שדות כגוונא דאמרן ששיעבד לראובן אחת משתי שדותיו ואין ידוע איזו דאמרינן שודא דדייני איזו שירצה ב''ד מחליטין לו והילכך מתמה והכא אומר הכין דחולקין ביניהם ואם הדא פליגא על שמואל:
א''ל לא בשני שטרות. כלומר וכי לא קאמר שמואל דיניה בשני שטרות על שדה אחת דילמא בשטר אחד על ב' שדות קאמר בתמיה דשאני ב' שטרות דהתם איכא למיקם עלה דמילתא ואמרינן למי שחשוב עליו ביותר קדם ומסרה לו אפי' אם נכתבו ביום אחד אבל בשער אחד על ב' שדות ליכא למיקם עלה דמילתא ולא אמר שמואל בכי הא שודא דדייני:
ולא שמיע. וחזר ומתמה ולא שמיע לך הא דאמר ר' אבון לעיל הלכה ד' דלא שני ליה לשמואל בין שטר אחד שיצא על שני שדות וכו' וע''כ פליגא הדא אדשמואל:
הנהיג ר' בארנונא. מס המלך ובכסף גולגולת ובאנפרות אנס עכו''ם שלוקח בלא נתינת דמים כעין דאמרינן בהנזקין דף נ''ח הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון כלומר אין בו דין סיקריקון דתנן התם הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע ומחזיק הקרקע בידו אבל אלו שלקחו מהכא מחמת חוב המס ואנפרות אין בהן דין זה אלא מחזירין להבעלים בחנם דהבעלים לא גמרי ומקני להו ואין מכירתן מכירה כלל והיינו דקאמר הנהיג רבי באלו כהדא דבן ננס כלומר שאם לאחר שלקח זה מהאנפרות חזר ומכר שדותיו לב' או ג' בני אדם חוזרין הבעלים וטורפין מכל אחד שירצו כבן ננס דלעיל:
כְּהָדָא. קְרֵיבִין דְּרִבִּי יוֹסֵי זְבָנִין חַקְלְוָון מִן אִילֵּין דְּבַר תַּפְקָן. אָֽזְלוֹן אִינּוּן דְּבַר תַּפְקָן וְנָֽסְבִין לְהוֹן נָשִׁין. אַעֲלוֹן לְהוֹן שְׁקִיעִין. אֲתוֹן בָּעֵיי מִתְגָּרַייָא בִקְרִיבֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לוֹן רִבִּי מָנָא. אֲנָא יְדַע כַּד זְבַנְתּוֹן אִילֵּין חַקְלְוָותָא לֹא הֲוווֹן אִילֵּין שְׁקִיעַיָּא קֳדָמֵיכוֹן.
Traduction
Ainsi, des parents de R. Yossé achetèrent des champs aux gens de la famille de Bar-Tafqan; puis ceux-ci allèrent épouser des femmes, à qui ils donnèrent des contrats leur attribuant ces biens (493)Mode détourné de faire supposer une destination antérieure des biens, et ils voulurent chercher chicane de cette façon aux parents de R. Yossé. Mais R. Mena leur dit: Je sais qu’au moment de la vente de ces champs, le contrat de nouvelle attribution n’avait pas encore été rédigé (et l’achat, étant antérieur, reste valable).
Pnei Moshe non traduit
כהדא. לאו אהא דלעיל קאי אלא אמתני' דקאמר כל הקודמת לחבירתה זכתה ומייתי עלה עובדא בכה''ג:
קריבין דרבי יוסי. לקחו שדות מן אילין דבר תפקן שם משפחה אחת והלכו אלו ונשאו להם נשים והכניסו להם שקיעין הן שטרי החלטות להיות שקועין בידן. הערוך. כלומר שעשו ערמה לכתוב שטר שיעבוד מקודם לנשיהן על אותן שדות ובאו ורצו להתגרות עם קרוביו דרבי יוסי להוציא מידן ולומר שיעבודן של נשיהן קדמו:
א''ל רבי מנא. יודע אני בודאי כשמכרתם אלו השדות עדיין לא היתה שום שיעבוד עליהן ומקחן של קרוביו דרבי יוסי קדמו וקיים:
Ktouboth
Daf 61a
משנה: אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִינִּכְסֵי יְתוֹמִים מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן וְאֵין חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ הַיּוֹרְשִׁים כְתוּבָּתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ.
Traduction
La veuve est nourrie par les biens des héritiers du défunt; ce qu’elle gagne par ses travaux appartient à ceux-ci, ils ne seront pas chargés des frais de son enterrement, qui seront fournis par les héritiers du douaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלמנה ניזונת מנכסי יתומין. דתנאי כתובה הוא ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי ובזמן הזה דכתובה נגבית מן המטלטלין וכך תנאי כתובה:
ואין חייבין בקבורתה. שהרי הבעל חייב בקבורתה מפני שהוא יורש כתובתה ועכשיו שיורשיה גובין כתובתה מן יורשי הבעל הם חייבין בקבורתה ודוקא אם נשבעה על כתובתה קודם שמתה אבל אם לא נשבעה שעכשיו אין היורשין גובין כתובתה על יורשי הבעל מוטל לקברה:
הלכה: אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִינִּכְסֵי יְתוֹמִים כול'. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁמְּצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. אַלְמָנָה שֶׁמְּצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. מָה אִם אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. אַלְמָנָה שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. תַּמָּן צְרִיכָא לוֹן לְנִידָּתָהּ. אַף הָכָא צְרִיכָא לוֹן לְנִידָּתָהּ.
Traduction
R. Juda dit au nom de Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan (497)Ci-dessus, (5, 10): la trouvaille faite par la veuve (quoique nourrie par les héritiers) revient à celle-ci; mais à qui est l’excédant de ses revenus d’entretien? (Est-ce à elle ou aux héritiers)? Puisque la trouvaille d’une femme mariée revient au mari ainsi que l’excédant de l’allocation de nourriture par le mari; de même, comme la trouvaille d’une veuve appartient à celle-ci, l’excédant sur sa nourriture lui revient aussi. De plus, le reste de chiffons (provenant d’effets apportés lors de son mariage) appartiennent aussi à la veuve; car, si la femme mariée, dont l’excédant sur les frais de nourriture revient au mari, a droit au reste de chiffons provenant de ses vieux effets, à plus forte raison, ce reste revient à la veuve, qui reçoit l’excédant sur l’allocation pour frais de nourriture. Comme la femme a besoin de ces vieux effets pour se couvrir à l’époque des menstrues, la veuve en a besoin aussi à ce moment.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מציאתה. של אלמנה שלה אע''פ שניזונת מן היתומים דטעמא דתקינו רבנן מציא' האשה לבעלה משום איבה הוא והכא לא שייך האי טעמא דעל כרחן זנים אותה. וכן אמר בבבלי ריש פירקין:
הותירה מזונות. לשון שאלה הוא אם הותירה מזונות למי הן ופשיט לה מדחזינן גבי אשת איש שמציאתה שלו וה''נ מותר מזונות שלו כדאמרינן בפרק אע''פ והשתא באלמנה שמציאתה שלה כן נמי מותר מזונות שלה:
הותירה בליות. מבגדים שהכניסה לו נמי שלה מק''ו מאשת איש:
הותירה בליות שלה. כדאמרינן התם דמותר בלאו' לאשה לכסו' בהן בימי נדתה אלמנה שמותר מזונות שלה ואע''פ שניזונת משל היורשין מותר בליות שהכניסה היא לכ''ש שהן שלה כדמסיק תמן בא''א צריכה לון לבליות לנדתה ואף הכא באלמנה צריכה היא להתכסות בימי נדתה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דִּיזִיף מִן תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ. אֲתָא תִנְייָנָא אֲמַר לֵיהּ. קוֹמִי פוֹשְׁרִין. אֲמַר לֵיהּ. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּקַדְמַייָא מִשְׁמַע וּמֵיתֵי מִיטְרוֹף. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. פּוֹשְׁרִין. וְאִין טְרַף טְרַף. פִּישֵּׁר מִן. חֲזָקָה שֶׁהָרִאשׁוֹן בָּא וְטוֹרֵף. פִּישֵּׁר מִן הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. פִּישֵּׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כָתַב. דְּאִיקְנִי. לֹא אַתְייָא אֶלָּא בְיוֹרֵשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲפִילוּ בְבַעַל חוֹב. אַתְייָא הִיא בְּהַהִיא דְּלָא כְתִיב. כָּל דְּאִיקְנִי. אוֹ שֶׁאָמַר לֵיהּ. אַל יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה. אָמַר רַב מַתַּנְייָה. אַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָיִין. 61a בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. בֵּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָיִין. הָא חֲזִירָה.
Traduction
Ceci prouve, dit R. Yossé, que si quelqu’un a emprunté à 2 personnes, et le 2e créancier lui propose de s’entendre avec lui pour réclamer le montant de son dû, si le débiteur objectait qu’à la fin le créancier précédent en date pourrait apprendre ce mode de règlement à l’amiable et l’enlever au créancier; ce dernier peut répliquer au débiteur de n’avoir pas à s’en soucier, et de procéder à l’arrangement, car si un autre vient réclamer, c’est à moi, créancier, qu’il devra s’en prendre. Au cas où cet accord est intervenu avec le 2e créancier, il est évident que le 1er créancier a un recours légal envers le créancier et qu’il est en droit de le déposséder de l’immeuble pris; mais quelle est la règle en cas d’entente entre le débiteur et le premier créancier? (Le 2e créancier a-t-il recours au débiteur, ou non)? R. Pinhas répond qu’un fait de ce genre fut soumis à R. Jérémie, qui déclara qu’une telle convention une fois intervenue reste valable (le 2e n’a plus de recours). Mais, objecta R. Yossé, le débiteur ne s’est-il pas engagé par écrit envers le 2e créancier à lui garantir le prêt par les biens qu’il acquerra ultérieurement? Il s’agit du cas où la dette lui incombe par héritage (c’est une dette du défunt, non contractée par l’héritier). Selon R. Hanina, il peut même s’agir d’une dette personnelle; mais on suppose qu’en ce cas le débiteur n’a pas contracté de tels engagements, ou qu’à titre d’hypothèque équivalente à la 1re dette, il ait dit: tu ne pourras être payé que sur ce même bien (déjà engagé).R. Mathnia dit: notre Mishna est conforme à l’avis de celui qui déclare (496)Ci-dessus, (9, 10), fin que la validité du contrat est applicable au douaire seul, non aux détails conditionnels (supplémentaires); tandis que d’après l’avis contraire, d’appliquer le contrat même aux détails secondaires, l’immeuble sera reprise à l’acquéreur et fera retour au créancier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע''פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש''מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב''ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי:
א''ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:
פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב''ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:
פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב''ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:
פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב''ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:
ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח''כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ''מ משועבד הוא להשני:
ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב''ח:
רבי חנינא. אמר אפילו בב''ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:
אתייא כמ''ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ''ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע''פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ''ד:
ברם כמ''ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:
סליק פירקא בס''ד
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אַף הִיא אֵינָהּ עוֹשָׂה אוֹתָן דְּבָרִים שֶׁלְּיִיחוּד. מָה הֶן דְּבָרִים שֶׁלְּיִיחוּד. סָכָה לְהוֹן אֶת גּוּפָן וּמְרַחֶצֶת לְהוֹן אֶת פְּנֵיהֶן וּמוֹזֶגֶת לְהוֹן אֶת הַכּוֹס.
Traduction
– R. Imi dit au nom de R. Yossé b. Hanina: quoique le gain des travaux de la veuve appartienne aux héritiers, elle n’est pas tenue d’accomplir pour eux les travaux intimes, exigibles par le mari (498)Ibid, 6. Ce sont: l’action de frotter le corps, ou de laver le visage, ou de mélanger d’eau la coupe de vin.
Pnei Moshe non traduit
אף היא אינה עושה. הא דקאמר במתני' מעשה ידיה שלהן דוקא בשארי מלאכות אבל אין עושה להן דברים של ייחוד והן דברים של חיבה כדמפרש ואזיל סכה כו' דאין עושה אותן מפני שמקרבין להרגל דבר:
וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. אֵשֶׁת אִישׁ אֵין לָהּ יַיִן. אַלְמָנָה יֵשׁ לָהּ יַיִן. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאָֽמְרָה. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדַיי לִמְזוֹנוֹתַיי. אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ. אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדַיי לִמְזוֹנוֹתַיי. שׁוֹמְעִין לָהּ.
Traduction
On augmentera au besoin ses frais de nourriture (si c’est reconnu nécessaire). Une femme mariée ne peut pas exiger de vin (499)Ibid, 11; mais une veuve y a droit. Si une femme déclare vouloir se suffire avec le produit de son travail manuel, on ne l’écoute pas; mais si une veuve fait cette déclaration, on l’écoute (et le montant lui servira à cet effet).
Pnei Moshe non traduit
ומוסיפין לה על מזונותיה. כלומר אם היתה רגילה בדברים יתירים מוסיפין לה:
אשת איש אין לה יין. אין פוסקין לה יין כדאמרי' פ' אע''פ גבי המשרה אשתו ע''י שליש אין פוסקין יינות לאשה:
אלמנה יש לה יין. והיינו ברגילה כדאמר בבבלי שם דף ס''ה גבי דביתהו דאביי:
אין שומעין לה. ובבבלי מסקינן הילכתא כרב הונא דאמר יכולה האשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ואפשר דה''ק אפילו למ''ד באשת איש אין שומעין לה אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי שומעין לה שהמזונות לתקנתה נתקנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source